בזמן שההורים החלו לארוז לקראת חופשת קיץ משפחתית מגניבה בקליפורניה, הם קיבלו הודעה, שהבן הבכור הושלך למעצר. הנער, שסיים שמינית וממתין לגיוסו בעוד מספר חודשים, נענה להפצרת חבריו, ויצא, לראשונה בחייו לפאב. ההורים, שהיו מודאגים כבר תקופה ארוכה מכך, שהבן לא יוצא אף פעם ולא חי חיי חברה, שמחו ופרגנו לו. אז איך זה קרה שהם מצאו עצמם במשרדו של עו"ד פלילי?!

החבורה הגיעה לאחד הברים האהובים על הצעירים באזור השרון. הם ישבו שם 5 חברים, והזמינו בירות. בשולחן סמוך ישבו שתי חברות, כנראה בנות גילם.

הם התחברו, האלכוהול התחיל לזרום. החברה, שכנראה לא יודעים לשתות, לגמו משקאות מסוגים שונים, לא אכלו, והאלכוהול התחיל להשפיע. לאט לאט הנער, שהוא מאד מאופק, "השתחרר", והתחיל להרגיש חופשי. הוא אפילו קם לרקוד עם אחת הבנות… מה שנראה בהתחלה כנחמד, הלך והסתבך בהמשך…

לאחר שרקדו, כבר ישבו יחד, שוחחו, שתו ובעיקר צחקו. החברים פרגנו, והיה שמח.

בשלב מסוים הגיע לבר ידיד טוב של הנערה. הוא ניגש אליה, היא קמה לקראתו, הם חיבקו אחד את השני בשמחה, והחלו לדבר… הנער, ציפה שהשיחה עם הידיד תסתיים, אבל היא התארכה. בסופו של דבר שניהם תפסו כיסאות על-יד הבר.

האלכוהול המשיך לזרום – עד לפרץ האלימות

התסכול של הנער היה עצום… והאלכוהול המשיך לזרום… הצחוק, השמחה ותחושת השחרור, הפכו לתסכול וזעם. כפי שסיפרו חבריו, בשלב מסוים הם שמו לב, שהוא מסתגר, ושותה אפילו יותר מהם. אחד החברים פנה אליו, אך זכה להדיפה. חבר אחר ניסה לשכנע אותו להפסיק לשתות, הציע אפילו להתקפל ולשוב הביתה, אבל הנער סירב. בשלב מסוים הוא קם מהכיסא, הלך לעבר הנערה וידידה, ואז, לדברי הנער שישב עם הנערה, הוא העיף לו אגרוף בפניו. החברים קפצו עליו ניסו להוציאו בכח מהבר, אך כולם היו שתויים ברמה כזו או אחרת, והם לא הצליחו לחלץ אותו מהצרה שהוא הכניס את עצמו אליה.

הנער המשיך לחבוט בפניו, עד שלא היתה ברירה ומנהלי הבר הזמינו משטרה.

הוא למד ג'ודו – אך מעולם לא היה אלים

הנער נלקח לתחנת המשטרה, ונעצר במקום. במקום לעלות על מטוס לקליפורניה, הוא יושב בתא מעצר מעופש, מצוי בחקירה, וההורים יושבים אצלי, המומים ושבורים נפשית. הם לא מבינים איך הבן שלהם, עם הקב"א 55, פרופיל צבאי 97, בוגר מגמה נחשקת בתיכון, הגיע לתא מעצר.

שאלתי אותם, האם בעבר הוא שתה? מתברר שלא. האם הסברתם לו, או נתתם לו איזו שהיא הדרכה בנושא שתיה? "לא" הם השיבו. "אפילו לא העלינו בדעתנו. שמחנו שהוא יוצא, ושמחנו על כך, שיש לו ראש על הכתפיים".

פגשתי בנער בתחנת המשטרה, ובאמת יש לו ראש על הכתפיים. הוא המום ולא מבין איך הגיע לסיטואציה הזו. אמנם הוא היה בחוג ג'ודו כילד, וגם בוגר קורס כושר קרבי, אך מעולם לא הרים יד על איש, גם לא הרגיש רצון לעשות את זה…. מן הסתם, אין לנער רקע עברייני, והוא שיתף פעולה עם החוקרים, עוד בטרם מינו ההורים אותי להיות עורך הדין שלו.

לצערי, זה לא המקרה הראשון, שבו נער, שהוא לא רק נמצא בהגדרה של "בן טובים", אלא אדם חיובי וערכי בעצמו, מוצא את עצמו בתא מעצר. נזכרתי בחבריי, שתמיד מתלוננים על כך שהילדים לא יוצאים מהבית, ו"תקועים" כהגדרתם מול המחשב. חשבתי על הצורך להדריך אותם, לפני שהם פוגשים את האלכוהול, לראשונה בחייהם. הרי לא כל מי ששותה, מגיע לתא המעצר…